יומולדת זה קמפינג, בריכה, אוכל, נינטנדו

בסופשבוע האחרון חגגנו לראיס יומולדת 8.

נסענו לקמפינג ב-Uvas Canyon עם חברים, ובלילה ראינו קצת ירח-על (ניסינו לצלם דרך הטלסקוֹפ של חברים, היה קצת קשה וזה מה יצא).

בישלנו ארוחות על מדורה, הקמנו אוהל ענקי, תלינו ערסל, עשינו טיול מפלים קצר, אכלנו מרשמלו… בקיצור ממש הכל (חוץ מלישון).

מצטערים, אבל אין תמונות. היה כ”כ כיף, ששכחנו לצלם (או שיכול להיות שהיינו עייפים מדי… תחליטו בעצמכם).

למחרת חזרנו עייפים אל תשושים הביתה, ובמקום לישון, הלכנו לבלות את אחה”צ בבריכה אצל חברים:

משתוללים בבריכה בבית הזמני של היניבים

ביום שני (תאריך היומולדת הרשמי) אספנו את הראיס והקיסר מבצפר/חוגים, העמסנו באוטו, ונסענו לארחות ערב (הפתיה) ב-Benihana, שבסופה הראיס קיבל מתנת יומולדת (לבקשתו) משחק Skylanders לנינטנדו:

קליק לתמונות נוספות

נימוּסים והליכות

אי אפשר להגיד שהילדים שלנו לא מנומסים. היום הם קבלו קאפּקייקס לקינוּח. עיניים גדולות לראיס, ומייד הוא הודיע על תכניותיו בנוגע למנה נוספת:

“תיכף אני אשאל אותך לעוד אחד”

לפחות אמר אבקש, ולא יבקש.

הסנאי

בכל יום שבת הראשון של כל חודש, יש בהום דיפו סדנא לילדים. הם מספקים את החומרים, כלי העבודה, והוראות. ביום שבת האחרון (וגם הראשון) הכנּוּ הראיס ועבדכם Bird Feeder. תלינו אותו על העץ, שמנו בו אוכל לציפורים, וחיכינו.

כלוּם. גוּרנישט. לא ציפור, ולא נמלים. אפילו זבוּב לא ניגש לתחנת ההאכלה שלנו.
אבל האוכל נעלם.

זה לא היה ההציפורים, שייאלצו, מסתבר, להמשיך לרעות בשדות אחרים. הסועד היה סנאי (אותו אחד כל הזמן) שחי בעצים מאחורי הבית שלנו, סועד על הגרגירים שאנחנו מגישים, ומסמן את העץ שלנו.

איכס, מגעיל! אבל הילדים נהנים עד הגג.

פסל החירות

מבצע שן רופפת

במשך חודשים ארוּכים היא פשוט סירבה ליפול. שרדה אפילו התגשוּת חזיתית בטרמפולינה, ולא הראתה סימנים של תזוזה. אבל בסוף הזמן עושה את שלו, והגענו למצב שהשן כמעט לגמרי בחוץ… כמעט.

ככה זה נמשך שבוע.

אחרי שבוע ארוך של שן רופפת מציקה, הגיע סוף-סוף הסופשבוע, וחשבנו מה עושים… מצאנו ביוּטיוּב סרטים על משיכת שיניים רופפות עם טיל, אבל לא היה לנו טיל (היה כבר ערב, והחנויות היו סגורות), אז עברנו לדבר הבא שמצאנו ביוֹּטיוּב: משיכת שיניים עם רובי nerf, שדווקא נראה מבטיח מאד. אבל גם זה לא עבד (עקשנית, השן הזו). חשבנו לנסות את המשקוֹף (אבל וויתרנוּ, זה מפחיד מדי אפילוּ את אמא ואבא), את האוֹטוֹ, ואפילו את הכלב, אבל בסוף השתמשנו ב…

טוב, אתם תצטרכו לצפות בעצמכם:

אופני הראיס החדשים

לפני כמה ימים, במהלך טיול אופניים של אחה”צ קייצי, נשמעו קולות “איייה!” מכיוון האופניים של הראיס. בדיקה זריזה גילתה שכל פעם שהראיס מסתובב, הכּידוֹן מכּה לו בברכיים.

אי אפשר להמשיך ככה, ואיך בכלל הגענו עד הלום? (תשוּבה: באופניים).

היום אחרי העבודה קנינו אופניים חדשות. תודה לא’ ות’ על ההמלצה מה/איפה לקנות. אנחנו מאד מרוצים.

לתמונות נוספות: קליק על התמונה למטה.

צעדים ראשונים

הבוקר מס’ שתיים עשה את כמה הצעדים הראשונים שלו, ובמיטב המסורת הווידאוגראפית המשפחתית, הצלחנו להנציח את האירוע בסרט:

והנה גם הנסיונות והצעדים הראשונים של הראיס:

נד-נד

יש מי שעובד, ויש מי שמשחק.

אפסים

לפני כמה ימים, תוך כדי שהפירסט ליידי משכיבה את הראיס לשנת לילה, מייד אחרי שלב הנשיקה על המצח, היא דאגה לוודא רגשות חום וחיבה:

- לילה טוב, חמוּדי, אתה זוכר כמה אני אוהבת אותך?
- כן, בטח.
- אני אוהבת אותך קצת
- לאאאאא, מה פתאום. את אוהבת אותי הרבה. את אוהבת אותי אינסוף!
- נכון, אינסוף אני אוהבת אותך, ועוד אינסוף ועוד אינסוף ועוד אינסוף.
- מה? אז את אוהבת אותי גוּגוֹל!

קצת טריוויה: האמירה של הראיס היתה קרובה,אם כי לא לגמרי מדוייקת., גוּגוֹל (שהוא 1 ואחריו מאה אפסים, או עשר בחזקת מאה 10¹⁰⁰) הוא קטן בהרבה (שיעור איסוף) מאינסוף, אבל בכל זאת זה מספר ענק.אגב, המספר הגדול ביותר שיש לו שם הוא גוּגוֹלפּלֶקְס, שזה 10^googol, כלומר 10¹⁰¹⁰⁰, או במילים אחרות עשר בחזקת עשר בחזקת מאה .הרבה אפסים.

עוֹשים רוּח

הראיס והכלב, מצוּיידים באזניות אקוּסטיות מבטלות-רעש החדשות של אבא, משתעשעים במפּוּח החדש ועושים הרבה, הרבה רוח (אבל לא כ"כ הרבה צלצולים)