כל חצי שעה פיפי זה קצת כאב ראש

ינואר 22, 2007

potty_training.jpg
כל חצי שעה פיפי. כל חצי שעה. פיפי. כל חצי שעה. זה רשמי. פצחנו במאמץ גמילה מחיתולים, או בלעג המוקמי "פוטי טריינינג". זה נשמע הרבה יותר גרוע ממה שזה, אבל שלא תהינה לאף אחד אשליות – טוב זה לא. אף-על-פי-כן, בכל-זאת, ולמרות הכל יש לציין שרומי עומד במשימה בהצלחה מרובה ובכבוד גדול.

שמתי טיימר בפלאפון, שיצפצף כל 30 דקות ויזכיר לי לשאול "רומי, אתה צריך פיפי?", ולקחת את רומי לשירותים להשתין. בינתיים, יש לנו הצלחה מלאה עם מספר אחד. על מספר שתיים אנחנו עדיין עובדים, אבל למזלנו אין יותר מדי נקודות מדגם, אם אתם מבינים למה אני מרמז.

motel6.jpgאתמול נסענו לבקר את מילי ומוניקה בברקלי (הנה תמונות). הנסיעה אורכת משהו כמו 45 דקות, שבאמצעה כמובן צלצל הפלאפון. שאלנו את רומי אם הוא צריך, והוא אמר שכן, אז עצרנו בצד הדרך (זהירות, מכוניות מתקרבות) והשארנו שיח אחד רטוב על כביש 880 קצת לפני הכניסה ל-Oakland. אגב, באמצע הנסיעה רומי פתאום אמר "ראיתי את המספר של המֶרון שלנו, וישנו שם עם סבא וסבתא". מסתבר שהוא ראה שלט. נחשו איזה? אח"כ עשינו פיפי בשירותים של מילי ומוניקה, בשירותים של המסעדה שאכלנו בה צהריים, על השיח ליד איפה שהאוטו חנה, בבית-קפה איפה שישבנו, ושוב בבית של מוניקה (חדי המוחות יוכלו להסיק כמה זמן בערך בילינו בברקלי).

כרגיל, כמו בכל דבר, באמריקה לוקחים את העניינים לאקסטרים. מסתבי שיש פה משהו שנקרא "פוטי פארטי", כן, כן. קראתם נכון. אני אפילו לא אנסה לתרגם את זה. אני לא יודע אם פעם חיתולים חד-פעמיים ופול-אפס (תחתונים חד-פעמיים, כן יש הבדל אם כי לדעתי בעיקר פסיכולוגי) נתפשו כמוזרים כמו שה"מסיבות" האלו ניראות לי מוזרות, אבל יש לי הרגשה שלא כל כך.

בכל אופן, השגרה שלנו הפכה בימים אלו להיות כדלהלנצ'יק: "ביפ ביפ ביפ", פיפי, "כל הכבוד", חצי-שעה שקט (יחסי), וחוזר חלילה. זה קצת כאב ראש, אבל לא מאד נורא.

מודעות פרסומת

%d בלוגרים אהבו את זה: