למה זה מגיע לנו?

פברואר 27, 2007

24למה? למה, למה, למה אנחנו ממשיכים לראות את הסדרה האינפנטילית הזאת? אני מתחיל לחשוב שבאמת יש סיבה, ולצערי היא יותר בכוון של "למה לטפס על ההרים כי הם שם?" מאשר כל דבר אחר שאפילו מרמז על איכות תסריט, בימוי, משחק או כתיבה. וזה אחרי שאנחנו מתעלמים מחוסר המציאותיות הכפייתי של המפגע הטלוויזיוני הזה.

אחרי מעט מאד מחשבה בכלל לא מעמיקה, הגעתי למסקנה שיש שתי סיבות עיקריות שאנחנו ממשיכים לראות את הזוועתון-בהמשכים הזה:

1. החוק ראשון של ניוטון, הידוע גם כ"חוק האינרציה", שאומר שני דברים:

  • אדם שאינו צופה בסדרה לא יצפה בסדרה, כל עוד לא פועל עליו כח חיצוני ("נו, בוא תראה איתנו 24 הערב, זב מגניב!" )
  • אדם שהחל לצפות בסדרה ימשיך לצפות בסדרה, כל עוד לא פועל עליו כח חיצוני ("עזוב אותך מהסדרה המפגרת הזאת, בוא לפאב!" )

או במילים אחרות, כמו שנהג יצחק שמעוני לאמר במקבילית המוחות "התחלתי, ולכן אסיים".

2. התחלנו לראות ב-HD, וזה ממש מרשים. לא עולם אחר, ולא שווה (לדעתי) השקעה של אלפי דולצ'ים, אבל יותר יפה, יותר חד, וזה משהו חדש ומעניין. רואים ממש טוב, הפיצוצים מרהיבים, וטיפות הדם מה"שריטות" של ג'ק באוור אחרי ששרד עוד פיצוץ ועוד מטח יריות ועוד עינויים ניראות כאילו עוד שנייה הן הולכות לטפטף על השטיח. בקיצור רואים ממש טוב. זה לא ממש תירוץ טוב ללמה לעזאזל אנחנו ממשיכים לראות את הדרעק, כי רוב הסדרות האחרות שאנחנו רואים עכשיו גם משודרות ב-HD. אז בעצם, אם חושבים על זה קצת, הסיבה האמיתית שאנחנו ממשיכים לראות 24 זה כי "קרן אמרה לי". חיוך

לסיום, רק כדי להציג דעה אחרת, ולהראות שיש אנשים בעולם שכן אוהבים את הסדרה הזו, ואפילו, מאיזושהיא סיבה לא מובנת, טוענים (בשוגג, כמובן) שהסדרה הנוכחית טובה יותר מהקודמות שלה, רציתי לספר לכם על ה-Jack Bauer Power Hour. יש באר בשם "Professor Thom's" בניו יורק, שבכל יום שני מוציא לראווה שתי טלוויזיות פלזמה ענקיות, ומקרין את הפרק החדש של 24. אבל זה כלום, השו"ס האמיתי הוא שבכל פעם שג'ק באוור הורג מישהו, הברמן מחלק משקאות "קמיקזה" לאורחיםחינם חינם על חשבון הבית, ובכל פעם שדמות מרכזית נהרגת, או שמישהו חוץ מג'ק מסרב פקודה, שוטים של סאקה חינם. אחלה לדרך לבלות את יום שני בערב (אם אתה אוהב אלכוהול). כמובן, שבהתחשב בכמות הפיצוצים, היריות, והחיסולים ב-24 (ב-HD, לא לשכוח!) רוב האנשים ייאלצו לראות את השידור החוזר כדי לדעת מה קרה בפרק.


בתי הנבחרים והמלוכה

פברואר 24, 2007

romiegerms.jpg

מהנשיא(ה) למלך, ומשם נראה מה הלאה. ביום רביעי הבזים באו לחגוג איתנו את היומולדת של קרן על פיצה ועוגה, ראו תמונות (או הקליקו על התמונה עם החיידקים למעלה). למחרת התעורר בבוקר עם קצת חום, אז נשארנו בבית, אלכנו מרק עוף שאבא הכין במקור לאמא כשהיתה חולה. ביום שישי עדיין היה קצת חום, אז נשארנו עוד יום אחד בבית, וביום שבת בבוקר כבר הרגשנו מספיק טוב בשביל ללכת לבית הבזים, לחגוג את היומולדת של תומר (וגם של קרן!) ביחד. מבחינה תברואתית עכשיו כלום נראים פחות או יותר בסדר. נשאר רק לקוות שהשפעת שהסתובבה ועשתה שמות בבתי המלוכה והנבחרים לא תעבור גם למעמד הפועלים.

on the bright side, רומי עשה מס'2 בסיר פעמיים ביומיים שהייתי איתו בבית, ואפילו באחת מתוך שתי הפעמים זה היה מיוזמתו (ולא מיוזמת הטיימר). אחרי אחת הפעמים הוא אמר שהוא "רוצה להפריש". לקח לי שניה, אבל בסוף הבנתי שלהפריש = להלפליש = To flush. ילד חכם (עם בעיות הגייהקריצה).

מי שלא שם לב, אלו הם חיידקים ברקע של התמונה למעלה, אבל אל דאגה, זה לא מסוכן. חיידקים לא גורמים שפעת. שפעת נגרמת על ידי ווירוס שנקרא "אינפלואנזה", שהוא די תחמן ומנייאק, כל שנה עובר מוטציה לזן אחר ומדביק אותנו מחדש.


מחלת הנשיא(ה)

פברואר 20, 2007

sick_presidents.jpg

זה מאד במודה עכשיו שמשהו יהיה לא בסדר עם הנשיא. כרגיל, האמריקאים היו החלוצים בתחום הזה, כשבחרו נשיא שלא קיבל את מרבית הקולות, וככל הנראה גם לא את מרבית התאים האפורים. אנחנו המשכנו את המסורת עם "נשיא" משלנו, וכרגיל לא הסתפקנו במה שהיה לאמריקאים, והחלטנו לעשות את זה יותר טוב, אבל יותר בקטן. יש לנו נשיא קטן, עם ראש קטן, וככל הנראה קטן גדול (לפחות לטענתו, אחרת אין הסבר מדוע – שוב, לטענתו – כולן רוצות את הקטן שלו).

אבל לעניינו: אצלנו (ברמה המשפחתית), לנשיאה היתה מין סוג של שפעת בסופשבוע האחרון (הרגשה זיפט, עייפות, אבל no חום), שמבקרה יצא וזה סופשבוע ארוך שצמוד ל- Presidents Day. הנשיאה נאלצה להשאר לנוח במיטה, וקצת לטפס על הקירות, בזמן שרומי ואני הלכנו לשעשע את הבזים (טוב, נו, הם שעשעו אותנו). אבל עכשיו יותר טוב, ואנחנו מתחילים להתרכז בהכנות לקראת יום ההולדת של הנשיאה.

ואם כבר בנשיאים וראשי מדינות דיינו, האמריקאים אוהבים את הנשיא שלהם עד כדי כך שפתחו לכבודו המון אתרים, כמו למשל 10 אמרות בוש המובילות, וגם toostupidtobepresident.com ואפילו דאגו שכשמחפשים באינטרנט את המונח "Miserable Failure" הלינק הראשון שמופיע הוא דף רשמי של הבית הלבן על קורות חיי הנשיא. הדרך לעשות את זה היא על ידי ניצול של האופן שבו גוגל מדרגת אתרים כדי להעלות את הציון של אתר ושל מילת חיפוש מסויימת על ידי יצירת כמה אתרים בודדים עם המון המון לינקים לאתר שלך. קוראים לזה "פצצת לינקים" או Link Bomb באנגלית. הפירצה הזו נוצלה כבר כמה פעמים, למשל אם מחפשים בגוגל "French Military Victories" הוא שואל אותך אם אולי התכוונת לחפש "French Military Defeats". בגוגל מודעים לבעיה הזו כבר המון זמן, ולאחרונה תקנו את הבאג לטענתם, ועכשיו במקום שיחזרו התוצאות ה"שטולות" חוזרות בעיקר תוצאות של מאמרים בתשקורת שמדברים על התוצאות השטולות, כפי שאפשר לראות בתמונת לפני ואחרי מימין של מסך החיפוש. אבל כנראה שלא ממש תיקנו את זה לגמרי עד הסוף, כי שוב, במיטב המסורת הישראלית, מישהו אצלנו (ברמה הלאומית) החליט לעשות את זה יותר טוב יותר בקטן, ודאג לכך שאם מחפשים את המילים "כישלון חרוץ" בגוגל, מקבלים דף על… נו תראו בעצמכם, נכון לעכשיו (20 בפברואר 2007) זה עדיין עובד.

olmert.jpg

לסיכום: שלומה של הנשיא טוב, ומשתפר בהדרגה מרגע לרגע, אז אפשר לדומם מנועים, להירגע, לצאת מכוננות, ולא לדאוג (פנינה, זה אומר את). סוף טוב, הכל טוב, וכשיגיע העת, נעדכן אתכם על מצב החגיגות הנשיאותיות – מסתבר שגם אצל הבזים וגם אצל היניבים יש סיבה למסיבה השבוע, אז כנראה שנעשה מזה אירוע המוני קטן.

תודה מיוחדת לבזים וליניבים, שבלעדיהם סוף השבוע הנפלא הזה לא יכול היה לצאת לפועל, ואם כן היה יוצא, היה מוציא אחד/ת או יותר מאיתנו לחופשה ממושכת במקום יפה ושקט, שמחלקים לאורחים בו כותונת לבנה אופנתית איך שעושים צ'ק אין.


ולנטינו אנטישמי

פברואר 14, 2007

armadillo.jpgה-14 בפברואר הוא יום האהבה, Valentine's Day. שמעתם ש-Valentine היה אנטישמי ידוע? אם כן, בוודאי שמעתם גם שסילבסטר (שעל שממו מכנים בגרמניה, ישראל, הונגריה ופולין את ראש השנה הלועזי) היה אנטישמי. ובכן, לפני שניגש לעיקר, אלו שטויות. לא סילבסטר ולא ולנטין היו אנטישמים. אלו סתם שמועות שמופצות ע"י מי שרוצה להקניט את אלו ש"חוגגים חגים לא יהודים". מה יש? אסור להיות חלק מהעולם הגדול? מותר, ואפילו רצוי להרחיב אופקים.

במסגרת הרחבת אופקים, שאלתי שאלה ב-Yahoo Answers, מי צריך להשקיע יותר בחג האבה – הגבר או האשה? השתובות שקבלתי מתחלקות פחות או יותר לשלוש:
– הגבר
– שניהם (בכל זאת, פמיניזם, שוויון זכויות וכו'), אבל הגבר קצת יותר
– אל תחגגו את החג הממוסחר הזה
פחות או יותר מה שציפית. תמיד נעים לגלות שההמון צפוי ודוגמתי עד כדי כך.

אף על פי כן, בכל זאת, ולמרות הכל (כפי שדליה כפיר, המורה שלי להסטוריה בתיכון, נהגה לאמור בכל הזדמנות), החלטנו אנחנו לעשות מיני חגיגה משלנו, ולצאת לאכול ארוחת ערב במסעדה. כ-מ-ו-ב-ן שלא הזמנו מקום מראש, אז היינו צריכים להזדרז ולהגיע מוקדם. נכנסנו לאוטו בשעה 5:30 אחה"צ, החלטנו אקראית על מסעדת Armadillo Willy's, שעברנו לידה באוטו כמה פעמים ודווקא מבחוץ היא נראתה מפתה, והתגלגלנו לכוון. כשהגענו, גילינו לצערנו הרב ביותר (ביותר!) שזו מסעדה בסגנון פסט-פוד, משלמים בקופה, מחכים, מקבלים את האוכל, ומתיישבים (לבד) לאכול. חשבנו ללכת למסעדה האהובה על קרן, שף צ'ו, שהיתה מטר משם, אבל מכיוון שהתחיל להיות מאוחר, ולאף אחד מאיתנו לא ממש בא על אוכל סיני, החלטנו להשאר, ולהפוך דוגמא קלאסית של דיסוננס קוגניטיבי. היה נדמה לנו ששמענו פעם ממישהו שהמסעדה דווקא לא ממש גרועה. "השירות גרוע, והאווירה קקה, אבל בטח האוכל מפצה על הכל," השלינו את עצמנו. האוכל, כמובן, לא פיצה על הכל; אפילו לא על חלק; אפילו לא על קצת. לא נורא, ביום שישי יש parents' night out בגן, והזמנו מקומות עם הבזים והעמיברים במסעדה איטלקית (שעליה יש ביקורות טובות ברות סמכא) בפאלו אלטו.

אספנו את הזנב בין הרגליים, התקפלנו, והלכנו הביתה לפתוח בהכנות לקראת שינה. קרן מיד נפלה (האוכל לא עשה טוב לאף אחד, במיוחד לא לרגישה שבנו) והלכה למיטה לישון. רומי ואני עשינו אמבטיה, וירדנו למטה לקרוא סיפור, ולשחק במכוניות. רומי לימד אותי את הסוגים השונים של כל המכוניות, ואח"כ עלינו למעלה לשמוע סיפור במיטה ולישון.

[gv data="_TyLwMidKRk"][/gv]

 נסו לראות אם אתם יכולים לזהות את המכוניות לפני רומי. וכן, שמעתם נכון, הוא אמר "טורטליני". יש לרומי שתי מכוניות למבורגיני, אחת למבורגיני רגילה, והשניה למברגיני טורטליני. צריך להתקשר לספר לאיטלקים שהם טסים ב-350 קמ"ש באוטוסטרדה בתוך פסטה.


ABCD Dinosaur

פברואר 10, 2007

abcddinosaur.jpg

תצוגת תכליט של חלק מהרפרטואר. כנראה שלמצעד העשור לא נגיע, אבל זה בכל זאת משעשע.

[gv data="UpxYvLMa5P4"][/gv]

עשר נקודות למי שמזהה את המוזיקה כשרומי הולך להביא את הקסילופון.


סופשבוע של שלג

פברואר 6, 2007

skilift75.jpg

ביום שישי האחרון בערב נכנסו לאוטו ונסענו נסענו נסענו, עצרנו לאכול ארוחת ערב, נסענו, תדלקנו, נסענו נסענו נסענו נסענו נסענו נסענו נסענו נסענו נסענו, הגענו לבקתה ששכרנו ב-Truckee, עשר דקות נסיעה בערך מאתר הסקי northstar. איך שהגענו, למרות בשעה 1:00 בלילה כמעט, הילדים התעוררו והתחילה מסיבת התרוצצויות והשטולליות, שבאיזשהו שלה דעכה, עד שהתעלפנו והקשמנו קום ב-7:30 בבוקר. תיקתקנו סידורים, אכלנו ארוחת בוקר עם Tom (חבר של אורנית מהעבודה שהצטף אלינו לסקי), לא התקלחנו (לא היה מים חמים) התלבשנו, שמנו את הילדים בגן של המקום, והגענו למדרון לבושים ומוכנים לסקי "קצת אחרי" עלות השחר בשעת הבוקר המוקדמת 11:45.

[gv data="7NnsI1Y5wN8"][/gv]
רומי וגיא בשלג
(מוסיקה:Teddybears)

ביום השני הלו"ז היה די אותו דבר, רק שבמקום Tom אכלנו ארוחת בוקר עם גדי (חבר של קרן שעושה פוסט ב-Reno), גדי לא עשה איתנו סקי, והגענו לאתר בשעה 12:00. עשינו סקי עד 4:00 בערך בלי הפסקות, ורצנו מהר להביא את הילדים מהגן כדי לעלות איתם ברכבל ולשחק בשלג לפני שסוגרים. מסתבר שזה היה שווה כל שניה. זו היתה ממש חוויה לילדים.

היום בבוקר הראינו לרומי את הסרטון שלמעלה, והוא ממש נהנה וכמעט שלא היה מוכן להתנתק ממנו.

יש עוד (קצת) תמונות וסרטונים (בעיקר של קרן עושה סקי) שלא היה לנו זמן לערוך ולפרסם, אבל נשתדל בקרוב.


%d בלוגרים אהבו את זה: