31.5.2001 פלוּס 6

 

איך/מתי מתחיל היום המושלם? הוא מתחיל לא לפני 9:00 בבוקר, עם ציפורים מצייצות, שמש, ומזג-אוויר חמים ונעים.

img_7504.JPG

הוא בטח לא מתחיל ב-5:00 בבוקר (יוגי היה צריך לצאת), עם מזג-אוויר קריר מעונן, אבל זה-מה-יש וצריך להוציא מזה את המקסימום. אני חושב שהגענו לא רחוק מזה.

פתחנו את הבוקר בסידורים הרגילים, אבל יותר לאט. הספקנו גם לדבר עם הדודה גלית בסקייפ, ולצחוק מזה שכשהיא אמרה לרומי שהוא מאד בוגר הוא ענה לה "אני לא המבורגר!".

אחרי ששמנו את רומי בגן (סידרתי מראש שהוא יוכל להשאר יום שלם במקום חצי יום), עלינו על הכביש ונסענו צפונה, לכיוון Half Moon Bay, תוך שקרן מנסה לנחש לאן אנחנו נוסעים ומה אנחנו עושים.

seahorseranch.jpg אחרי סדרה של רמזים "צריך להתלבש ספורטיבי", "זה יהיה בחוץ", "אנחנו נוסעים צפונה", "עולים על זה מצד שמאל", וסדרה של איומים "אם זה צניחה חופשית אני הורגת אותך!", קרן ניחשה שאנחנו הולכים לרכב משהו חמו חצי מייל (מרחק, לא דואר) לפני שהגנו לחוות הסוסים Sea Horse Ranch. משחק מילים משעשע, אבל לא הכי מקורי בעולם. היה יכול להיות מגניב אם היה להם אקווריום בכניסה עם סוסי-ים, אבל לא היה להם.

שילמנו מראש, חלק במזומן ולק באשראי. הם קוראים לחלק של המזומן תעריף למדריך, אני קורא לזה תשלום שחור לפועלים זרים לא חוקיים. חתמנו על מיליון תפסים שאומרים שאנחנו מודעים לזה מסוכן, ויכול להיות שיקרה משהו, ושהחווה לא אחראית לשום דבר (כולל ללדאוג לעובדים שלה, מסתבר) ושיכול להיות שיקרה לנו משהו, או שניפול מהסוס, או שהנאסדאק ייפול ובלה בלה בלה. חתמנו בשני מקומות בשני עותקים, ובראשי תיבות בעוד איזה 17 מקומות.

img_7603.JPGאחרי שגמרנו לחתום על המשכנתא למלא טפסים עשינו הכרה עם הסוסים שלנו. לסוסה של קרן קראו בוניטה, שזה "יפה" בספרדית, ולסוס שלי קראו ביבי שזה "מושחט" בעברית. רצינו לקבל קצת הדרכה לפני שעולים על הסוס, כי בכל זאת קרן אף פעם לא רכבה על סוס, ופעם אחרונה שאני רכבתי היתה לפני יותר מ-15 שנה (לא זוכר כמה יותר – אני מתחיל להיות זקן) אבל אבל אף אחד שם לא דיבר מילה אנגלית, אז הסתפקנו בתנועות ידיים וספרדית מקוטעת.

עלינו על הסוסים (מצד שמאל) ויצאנו לדרך. אחרי קצת היסטריה (לא רציני) ומשהו כמו 500 מטר, קרן התרגלה, נרגעה, והמשכנו. זה מסלול מעגלי שיוצא מה"חווה", עובר דרך סבחים ושלוליות ושבילים של סוסים, ובסוף מגיע לים, שם ממשיכים עוד איזה קילומטר-שניים ממש על המים, ואז מסתובבים וחוזרים חזרה. כל הזמן הזה המדריך שלנו (שקראו לו חוּאַן) עוקב מאחורה לוודא שהכל בסדר, ועושה שריקות, צפצופים, ועוד כל מיני קולות כדי להרגיע את הסוסים או להגיד להם להמשיך/לעצור מתי שצריך. הסוסים, כמובן, מתעלמים גם ממנו.

קשרו לסוסים חבל ניילון מהמושכות לאוכף שיימנע מהם להוריד את הראש למטה ולאכול דשא, אבל זה לא מונע מהם לאכול עשבים גבוהים שצומחים לצד השביל, וזה בדיוק מה שהסוסה של קרן עשתה כל 2 מטר. וגם מדי פעם היא החליטה שהיא ממהרת לאנשהו והתחילה לדלג כמה עשרות מטרים, וזה הקפיץ וטלטל את קרן. מי שרוכב על סוסים יודע שכשהסוס מדלג צריך לעמוד-לשבת-לעמוד-לשבת על האַרְכּוֹפִים (הטבעות שמחוברות לאֻכָּף שמשחילים בהם את הרגליים) לפי קצב הדילוגים, אבל הסוסים עשו את זה בדיוק בקצב הכי פחות נח… אז קרן היטלטלה, ואני גיחחתי וצחקקתי מאחוריה. שלא תחשבו שביבי היה הרבה יותר טוב. ביבי, כמו ביבי, עושה מה שהוא רוצה, לא מה שאומרים לו. למרות שמדי פעם כן הצלחתי לגרום לו ללכת לאן שאני רוצה, ואפילו לעשות קצת דילוגים, רוב הזמן הוא הלך לאן ובאיזה קצת שבא לו.

כל פעם שהגענו לצומת או לפיצול בשביל קרן הסתובבה ושאלה את חוּאַן המדריך מאיפה ללכת. זה מה שנקרא באנגלית Excercise in futility ובעברית לטחון מין או פוּל גז בניוטרל, מפני שחוּאַן לא יודע מילה אנגלית, ומפני שהסוס שעושה את המסלול הזה 10 פעמים ביום ממילא ילך לאן שהוא רוצה. אבל זה היה משעשע לראות איך שוב ושוב נשאלת השאלה, ושוב ושוב היא נענית במבט מזוגג של בהייה באוויר (גם של חוּאַן וגם של הסוס).

אמנם התאכזבנו ממזג-האוויר בהתחלה – היה 15 מעלות צלזיוס ומעונן, אבל בדיעבד זה היה לא רע, כי לא היתה רוח והיה נעים ולא חם מדי לרכב.

החווה לא הכי מטופחת בעולם, והסוסים די מוזנחים ועושים את אותו מסלול שוב ושוב ושוב ושוב עד שהם יודעים אותו בעל-פה והולכים אותו אוטומטית עם או בלי קשר לאן שהרוכב מכוון אותם. האוכפים קשים ואיכות הציוד נמוכה מאד. אבל כמו שהמורה שלי להסטוריה בתיכון הגה להגיד "אף-על-פי כן, בכל-זאת, ולמרות הכל" היה כיף. אפילו מאד.

כשחזרנו לחווה, ירדנו מהסוסים, שפשפנו את הטוסיקים (מייד חשבתי על 2seek.com, אנחנו בדיוק קוראים את "יומנו של סטארטפיסת" ) והרגשנו כמו אחרי משק סקווש. גירדנו את מעט המזומנים שנותרו לנו בארנקים ונתנו טיפ $5 לחוּאַן, שעשה הצגה יפה של "לא-לא-תודה-לא-צריך" ולקח את הטיפ. דשדשנו חזרה לאוטו, והמשכנו למסעדה.

mbd.jpgאכלנו צהריים ב-Moss Beach Distillery, מסעדה נחמדה 5 דקות נסיעה צפונה מהחווה, עם נוף הורס לים. כאילו שהנוף זה לא מספיק בשביל לבוא לשם, הם מפרסמים שהמסעדה קיימת מתחילת שנות העשרים, ואומרים שבתקופת היושב היתה אפילו בוֹרדֶל. היא גם אתר היסטורי רשמי של קליפורניה, והםמספרים שיש שם רוח רפאים שקוראים לה The Blue Lady (תסתכלו באתר של המסעדה). משעשע. נראה שהיחצ"ן שלהם מבוזבז.

הזמנו קלאמארי ולבבות ארטישוק למנה ראשונה. מנה עיקרית אכלנו המבורגר, וקינחנו בסקס און דה ביץ'. סתאאם, לא היה להם סקס און דה ביץ' אז קרן שתתה קוסמו-תפוזים, וקינחנו באמת עם Bread Pudding. היה טעים וכיף, אבל לא היה להם קפוצ'ינו – מִרמוּר.

חזרנו הביתה, ונחנו שעה לפני שלקחנו את רומי מהגן. היו לנו תכניות לעשות תכניות לעשות משהו בערב (לא, זה לא שגיאת כתיב) אבל היינו שפוּכים לגמרי, וגם רומי חזר מהגן קצת עקום, אז עשינו ארוחת ערב – השקעתי בילד שלי, עשיתי לו חביתה (בסוף יצא אוֹמלֵט) עם בזיליקום וגבינה מוּמֵסת, וקרקרים עם יוגורט ופרוסות מלפפון וקצת חומוס באמצע עם עוד פרוסת מלפפון לקישוט, הכל מסודר יפה יפה על הצלחת. קינחנו את היום בצפייה ב-שרק 2. כמובן, כמובן, כ-מובן, שמייד כשנגמר הסרט רומי אמר

"עוד פעם!"

אז זהו, אנחנו נשואים 6 שנים. מי היה מאמין. אני זוכר שפנינה רצתה להביא תוּפים כאילו שזה היה לפני…. טוב, נו… 6 שנים.

לפני שאני הולך, הנה התמונות מהיום.

 

מודעות פרסומת

One Response to 31.5.2001 פלוּס 6

  1. דודלי הגיב:

    חן, כל הכבוד!!!
    אני מבסוט עליך!!!
    ונראה לי שקרן רמזה לך מה היא רוצה שנה הבאה…. ( זו חוויה לא נורמלית שחייבים לעשות!! מה שמזכיר לי להגיד לאיילה לא לפספס…)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: