האדמה לא מפסיקה לזוז

אוקטובר 31, 2007

בטח שמעתם בחדשות הבוקר שהיתה אתמול בערב רעידת אדמה בעוצמה 5.6 בקליפורניה בשעה 20:04 זמן מקומי. הרגשנו. הביתה רעד כאילו שמשאית גדולה עוברת ברחוב, והשלט "חן וקרן" שמעל לדלת חדר השינה שלנו נפל. אבל חוץ מזה לא הרגשנו יותר מדי. הרעידות אצלנו נמשכו אולי איזה 5 שניות, כך שלא היה יותר מדי מה להרגיש, וגםן עד שהבנו מה קורה זה כבר נגמר.

קרן לא היססה, ומיד צעקה "רעידת אדמה! כולם החוצה!" והחלה לדחוף את העמיברים והרומים שהיו אצלנו לכיוון הדלת. אני בד"כ לא נלחץ מדברים כאלו, אבל כוכב הערב היתה עדי רום, שבדרך החוצה עצרה שניה להביא איתה את הסוודר. מה יש? אם נופל עלינו הבית ואנחנו נקברים בהריסות, אז לפחות שלא יהיה לנו קר!

וניגש למסמר הידיעה – שמעתם על אפטר-שוק? מאז הרעידה ה"גדולה" של אתמול בערב היו עוד 34 רעידות קטנות. כן, שלושים וארבע רעידות, שהאחרונה מהן היתה ב-7:14 בבוקר, בעוצה של 2.3. הרשימה הבאה מהאתר של USGS מראה עוצמה ומיקום של הרעידות. קליק על התמונה לרשימה מלאה של כל הרעידות:

 

אחרי הרעידה התחילו חילופי הטלפונים הרגילים של לוודא שכולם בסדר של אחרי הפיגוע. כולם בסדר. כולם ווידאו שכולם בסדר, עכשיו אפשר להתעלם מהעובדה שמשהו כמו כל 20 דקות יש עוד רעידה ולחזור לשגרה.

מודעות פרסומת

תשע

אוקטובר 29, 2007

yogi.jpgהיום יוגי בן תשע. תשע! יוגי איתנו כבר תשע שנים. איך שהזמן רץ. זה נראה כאילו שרק לפני יומיים נסענו לצפון והבאנו אותו הביתה בטנדר של אסתי, התלבטנו איך לקרוא לו, לימדנו אותו לקטוף אפרסמונים מהעץ. אנחנו לא יודעים בדיוק מתי היומולדת שלו, אבל קבענו חודשיים אחרי. אוקטובר 29.

אירועים היסטוריים ביום זה:

  • 1675 ליבניץ השתמש לראשונה בסימן ∫ לציון אינטגרל, ושם פתח למאות שנות סבל של תיכוניסטים
  • 1787 ההופעת הבכורה של האופרה דון ג'יובאני
  • 1859 ספרד מכריזה מלחמה על מרוקו (מיותר לדעתי, אם היו באמת רוצים להביס אותם, היו רק צריכים לתת להם לטוס איבריה)
  • 1922 מוסוליני מונה לראש ממשלת איטלה (אופס)
  • 1929 הבורסה בניו-יורק קורסת
  • 1956 מתבצעת הצניחה המבצעית הראשונה והיחידה בתולדות צה"ל, במסגרת מבצע קדש
  • 1969 החיבור הראשון בין מחשב למחשב מוקם במסגרת ארפאנט (ARPANET)
  • 1998 יוגורט נולד

נולדו:

מקור: וויקיפדיה


ביי ביי קינדרלך

אוקטובר 25, 2007

הבוקר התקשרתי להודיע ל-Dee, המנהלת של Caring Hearts שהחלטנו להעביר את רומי לגן שלה. אני בטוח ששני תשמח, ולמרות שהוא כבר מתחיל להיקלט יופי בגן החדש, גם רומי. זו היתה התלבטות קשה, אפילו מאד. אבל אחרי בחינה מעמיקה של העובדות, הדעות, והדעות הקדומות, הגענו למסקנה שרמת החינוך שהוא יקבל ב-Caring Hearts (להלן "דובים"' בגלל ש"לבבות" נשמע יותר כמו ארוחת צהריים מאשר גן, ובגלל שהלוגו שלהם של דובי עם לב מזכיר לי את הדובוני-איכפת-לי) לא נופלת בהרבה (אם בכלל) ממה שהוא מקבל ב-Kindercare.

אמנם בדובים החדרים קטנים יותר ופחות מצוחצחים, אבל אני בטוח שזה לא משנה לזאטוטים. כמו שיובל אמר, "כשהייתי קטן חשבתי שהקיבוץ זה הדבר הכי ענק בעולם, היום אני חוצה אותו בשתי דקות הליכה". בנוסף הגינה אצל הדובים פשוט מק-סי-מה, והכי הכי חושב היחס! קינדרקר זה תאגיד ענק וחסר גמישות לחלוטין. הוא לא לגמרי קר ומנוקר, בכל זאת הם נותנים הרבה חום ואהבה, והראיס די פורח שם בשבועיים האחרונים, אבל על היענות לבקשות ויחס אישי מיוחד אין מה לדבר שם. המנהלת של הדובים, לעומת זאת, נותנת הרגשה של איכפתיות, גישה חיובית והיענות לבקשות/דרישות/רצונות מיוחדים בחפץ לב ובהשקעה רבה.

שלא לדבר על זה שהדובים זול ב-$350 לחודש מהקינדרקר, ונמצא על אמצע הדרך לעבודה שלי, אבל מספיק קרוב לבית כדי שקרן תוכל לאסוף את הראיס אחה"צ איזה פעם-פעמיים בשבוע. לקשיי ההבנה שבין קוראינו, התרגום לעברית של המשפט הקודם הוא "חן לוקח את רומי, ואנחנו לוקחים עוזרת פעמיים בחודש".

אז זהו, כל מה שנותר זה להודיע לקינדרקר, ולחכות חודש. כן, כן, חודש. במסגרת היותם תאגיד יש להם סעיף של הודעה חודש מראש (למרות שלהם מותר לנפנף אותנו בכל רגע).


קיפד ראשו

אוקטובר 23, 2007

iPodClassicאחרי שחזרנו, פינקתי את עצמי ב-iPod Classic החדש של אפל, כולל משדר FM לאוטו. העמסתי את כל המוסיקה שלנו על האייפוד, עשיתי פלייליסטים של מוסיקה בעברית, של מוסיקה של רום, של סיפורים (שיהיה, לטיולים ונסיעות ארוכות), ואפילו, בעיקר כדי להוכיח לעצמי שאני יכול, העתקתי עליו גם קצת סרטים, שיהיה. זה לא ממש כיף לראות טלוויזיה במסך הפצפון הזה, אבל זה יכול להיות שימושי, למשל אני צופה שבטיסה הקרובה שלנו לסאן-דייאגו (בסופשבוע הבא) אפשר יהיה לתת לרומי לראות את The Incredibles על האייפוד, וזה יעסיק אותו קצת. אולי. אולי לא.

בכל אופן, בזמן האחרון כשאנחנו נכנסים לאותו, אנחנו שמים פלייליסט של שירים עבריים, ונהנים. רומי אוהב לשאול "אבא, איך קוראים לשיר הזה?" וגם "איך קוראים לאיש ששר את השיר הזה?" והוא כבר מזהה הרבה שירים. למשל את "הילדים קופצים" של שוטי הנבואה, "לזוז" של הדג נחש, "מי שמביט", ו"גולה גולה" של הבליינים. בקיצור, אייפוד הפך להיות חלק משגרת התחבורה שלנו.

הבוקר, כשקרן הכניסה את רומי לאוטו, הוא שאל אותי "אבא, הבאת את הקִיפוּד ששומעים בו רדיו?".

אַייפוֹד, חמודי, לא קִיפוּד.

 

kipod.png


הבנתי את הרמז

אוקטובר 18, 2007

בפרסומת החדשה לקורנפלקס אול-בראן (אני מסרב לקרוא לזה דגני-בוקר) של קלוגס, שמבטיחה "עניינים" סדירים תוך 10 ימים (www.all-bran.com) יש רמזים בכלל לא דקים. ה"קריין" מדבר בקוד וברמזים, אבל מה שהולך ברקע נעשה יותר ויותר ברור.

בד"כ אני לא מבין רמזים, הפעם בכלל לא היה ספק.

[gv data="RwX8MzOKOzI"][/gv]

מקור: צרכניסט

עדכון: בפרסומת הבא הרמז (לקראת הסוף) הוא קצת יותר דק, אבל לא מדי:

[gv data="yVrs0JzHNwU"][/gv]


רדיוהד הופכים את המוסיקה על הראש

אוקטובר 17, 2007

radiohead.pngלאוהבי רדיוהד, הלהקה שחררה את האלבום המהפכני החדש שלה. ניתן להבחין באופי המהפכני של האלבום עוד לפני שמתחילים להאזין לו. איך זה יכול להיות? מה שמהפכני באלבום הזה הוא לא המוסיקה או התוכן, אלא אופן ההפצה: האלבום שוחרר להורדה מהאינטרנט במחיר שנקבע ע"י הלקוח. פשוט נכנסים לאתר האלבום, לוחצים על רכישה, מקלידים את המחיר הרצוי (גם $0.0 עובד) ומורידים קובץ zip שמכיל 10 קבצי mp3 נקיים מ-DRM. ניתן גם להזמין את הדיסק ממש (משלוחים החל מדצמבר) במחיר של £40 שהם בערך $80, משהו כמו פי 8 ממחיר של דיסק רגיל, או הורדה מ-iTunes (לפי $0.99 לשיר כפול 10 שירים).

נכנסתי, הקלקתי, קניתי, קבלתי. הנה הלינק להורדה (בחינם) של האלבום בשלמותו: קליק

כבר היו להקות מפורסמות שאפשרו הורדות בחינם של המוסיקה שלהם, אבל למיטב ידיעתי זו הפעם הראשונה שכל אחד יכול לקבוע לעצמו את המחיר שהוא יכול לשלם. בעצם מה שקרה פה זה שרדיוהד הוציאו את המתווך (חברות התקליטים) מחוץ לתמונה. כדאי מאד לתעשיית המוסיקה (והקולנוע, משחקי ווידאו וכו') לשים לב ולעשות משהו בעניין, אחרת, הם ייעלמו וכל ההכנסות ילכו ישיורות ליוצרים, ואף אחד (בתעשיית המוסיקה) לא רוצה שזה יקרה, נכון?

והמוסיקה טובה? הרי זה עניין שולי/העיקר!

מקור: גיגה-אום


אלקסנדרה קרקלהנדס

אוקטובר 15, 2007

handprint-wreath-kids.jpg"איך היה היום בגן?" זו שאלה שבאופן כללי ילדים לא יודעים/יכולים לענות עליה. השאלה מופשטת ולא ממוקדת מדי בשבילם. אף על פי כן, בכל זאת, ולמרות הכל הורים מתעקשים לשאול את השאלה הזו בדיוק כל יום, ומתפלאים כשהם מקבלים תשובה לא משביעת רצון, או לא מקבלים תשובה בכלל.

מה לעשות, כמובן שגם אנחנו מהשואלים. כמובן שהתשובה ממאנת לבוא, ואז אנחנו עוברים לשאלות ספציפיות יותר, למשל "איך קוראים לילדים בגן החדש שלך?" שנענתה ברצף של שמות שרומי המציא במקום. ביום שלמחרת שוב שאלנו איך קוראים לילדים בגן החדש, ומי חברים שלך, ונענינו "Alexandra Cracklehands" או משהו בסגנון.

היינו בטוחים שזה שם שרומי המציא (סחטיין על היצירתיות) כי אין מצב שלמישהו באמת קוראים cracklehands, נכון?

היום בבוקר קרן הורידה את הראיס בגן, הציצה ברשימת השמות וראתה שמופיע שם ".Alexandra C". אז אולי לא כל-כך סחטיין על יצירתיות בעצם (למרות שעדיין אנחנו לא 100% סגורים על זה שה-C הוא לא באמת Cracklehands) אבל על עקביות יכול להיות שכן!


%d בלוגרים אהבו את זה: