דנית תנקה

נובמבר 27, 2007

מוקדם יותר באותו הערב, בעודנו משתוללים עם הראיס על המיטה, ניתן היה לשמוע אותי רוטן באוזני המלכה: "טוב, נמאס לי, את לא חושבת שהגיע הזמן שתזמיני מנקים?" לאור העובדה שאנחנו "חוסכים" $400 לחודש על הגן החדש*, החלטנו להתחיל להביא מנקים. החלטנו, אך תרם הספיקונו לפעול בעניין. (תזכורת למלכה: לשאול את עדי על המנקים שלה). אז בחזרה למוקדם יותר באותו הערב, תוך שאנחנו מקפיצים את הראיס בינינו, החלטנו להזמין מנקים, ותוך שאנחנו מחליטים, הראיס מסנן בין קפיצה לקפיצה "אולי נביא את דנית לנקות?".

"איזה דנית?" שאלנו אותו.
"דנית שניקתה את הבית של סבא דוד" הוא עונה בלי היסוס.

לאחר שסיימנו להתפעל מהזכרון-של-פיל ומהיכולת האנליטית, הסברנו שזה לא משתלם להטיס את גנית (למראות שבטח היא לא תתנגד יותר מדי) בשביל לנקות את הבית, ושנמצא מישהו פה לנקות לנו (שוב תזכורת למלכה, לדבר עם עדי! נו מה קורה לך? למה עוד לא עשית את זה כבר???).

אין, אין על הראיס.

אגב, 20 נקודות למי שיודע מאיזה סרט מצוייר לקוחה התמונה.

*לפי החישוב הזה, חוב הוא השקעה, מלחמה זה שלום, מיתון הוא צמיחה, וצמיחה זה משהו שמתכסים איתו בפולין.

מודעות פרסומת

הג'ים הקטן

נובמבר 21, 2007

אתמול אחרי הגן לקחנו את רומי לשיעור נסיון ב-Little Gym. זה מין אולם ספורט מרופד עם מזרנים ומתקנים בצבעים בוהקים, עם חלונות בצד שדרכם ההורים יכולים להשקיף על הקטנטנים בזמן שאיזה טינאייג'ר היפר-אקטיבי או שתיים מריצים, מקפיצים, מפעילים, ובאופן כללי מוציאים לילדים את המיץ.

זה נראה דומה לזה (קליק על התמונה לגרסאת 360º):

littlegym.png
שימו לב לחלונות ההשקפה להורים, ודמיינו איזה 20 גמדים מסתובבים ומקפצים על המתקנים.

הראיס מאד אהב את השיעור נסיון. אחרי השיעור הראיס היה כל כך סחוּט מורעב שכל מה שיכל להוציא מפיו היה "אני רוצה לאכול ע-כ-ש-י-ו!" הלכנו לאכול במסעדה (Frankie Johnny & Luigi Too), והוא לא הוציא הגה עד שגמר את המנה שלו וליקק את הצלחת. בקינוח הוא כבר חזר לעצמו ובין ביסים של גלידה הוציא זרם ביטויים אקזיסטנציאליסטיים שעיקרם קשור באינקרדיבלס ו/או תעשיית התעופהמטוסי קרב ומערכות נשק אוויר-אוויר מונחה בפרט ("למה סינדרום ירה על המטוס טיל? למה הטיל מתפוצץ? איך מטוס טס? למה מטוס טס גבוה גבוה? אפשר לראות אותו? למה אי אפשר לראות אותו?").

עכשיו נשאר רק לרשום את הראיס. זה עולה ###$* לסמסטר של 20 שיעורים שבועיים בוארך שעה, שבמהלכם ההורים יכולים להשאר ולהסתכל על הילד (דרך החלון) או ללכת לשתות קפה או לעשות קניות (יש World Market צמוד לשם).

*לא אומר. רק אגלה שזה לא יוצא הרבה יותר יקר מבייביסיטר.


הם יורים גם בסוסים

נובמבר 12, 2007

בימינו נותנים לכל אחד לעלות על הכביש. מסתבר, שאם חפצה נפשך ברשיון נהיגה, כל שעליך לעשות הוא לגשת ללגולנד הקרוב למקום מגוריך (יש בדנמרק, קליפורניה, אנגליה ושניים בגרמניה), לעשות סיבוב (המחיר כלוּל בכרטיס), והרשיון בכיס. אפילו ייתנו לך הנחה יפה על ווֹלווֹ.

drivinglicense.jpg


תמונות מארץ הקודש, ומיְמֵי הַבֵּינַיִם

נובמבר 8, 2007

לקח קצת יותר מחודש, אבל סוף-סוף העליתי לאתר קצת תמונות מהביקור שלנו בארץ וגם מיריד הרנסנס שהיינו בו עם משפחת רום לפני איזה שלושה שבועות. בקצב הזה אני אולי אגיע לתמונות מסאן-דיאגו (היינו שם בשבוע שעבר) עוד איזה שבועיים. תחזיקו אצבעות.


דואל

נובמבר 2, 2007

אתמול הראיס ואני הסתכלנו בתמונות שלנו שרצות על השומר-מסך, בזמן שהמלכה עלתה למעלה לארוז מזוודה לסאן-דייגו. די מהר הראיס שאל אם הוא יכול "ליחתוב" על המחשב, ונענה בחיוב, כמובן. "מה אתה כּוֹתֶב?" שאלתי אותו תוך שהוא מתקתק בשקדנות.

"אני כותב לך… אימייל!" הוא ענה לי, עם חיוך מאוזן לאוזן, שמראה שהוא יודע שהוא אמר חוכמה.


ערב גיבורי על

נובמבר 1, 2007

superdog_small.jpgאתמול הלכנו לעשות טריק-אור-טריט עם חברים. אחרי הגן מיהרנו הביתה, רומי לבש בהתרגשות את תחפושת Dash שלו, ויוגי היה סופר-כלב. צוות גיבורי על היה לנו, וזה כנראה עבד טוב כי כל הערב לא ראינו אפילו פשע אחד. נפגשנו עם חברים, הילדים התרגשו כולם לראות ולהראות את התחפושות, ואחרי קצת התלהבות וצחוקים עטנו על רחובות העיר לנסות את מזלנו באיסוף כמה שיותר סוכריות וממתקים.

בהתחלה עבדנו במתכונת של מתקפת בזק, כל הילדים ניגשו ביחד ודפקו בדלתות, אבל די מהר הבנו שזה ילך יותר טוב ויותר מהר אם נתפצל וניגש לדלתות בקבוצות יחיד קטנות יותר. לקח דלת או שתיים עד שרומי התרגל לפרוטוקול של לצעוק "טריק אור טריט" כשפותחים לו את הדלת ורק אחר כך לקחת שוקולד, אבל ברגע שזה נקלט זה עבד יופי.

לאט לאט התחילו חלק מהילדים לפרוש, עד שבסוף נשארנו רק אנחנו. רומי התעקש להתמיד במשימה עד ש"נמלא את ה-bucket שלי עד הסוף". בשלב מסוים החלו להיות ניכרים סימנו העייפות, אבל הדבקות במטרה היתה בשיאה. החלטנו שיוגי ואני נלך להביא את האוטו, ובינתיים הם יסיימו את הרחוב.

לקח לי קצת זמן להגיע חזרה לאוטו, כי כל שני מטר עצרו אותנו מתלהבים מהתחפושת של יוגי, במיוחד ילדים שהתחפשו גם לסופרמן. כל מי שבא מולנו על המדרכה צחקק או העיר הערה. קצת מציק שבערך כל אדם שני שעברנו אמר (רובם באנגלית) "תראו, בלודוג צרפתי מחופש לסופרמן, איזה חמוד!". נו בחייכם, את עיוורים? מחופש לסופרמן בטח, אבל בלודוג? ועוד צרפתי? גוועלד!

בסוף הגעתי חזרה לזירת החניה של האוטו, ונסעתי חזרה תוך כדי סלאלום זהיר בין תחפושות לאסוף את מלקטי הממתקים. הגענו חזרה הביתה בסביבות שמונה ורבע ושמנו ארוחת ערב בתוך הילד והכלב. קרן ורומי היו שניהם ממוטטים לגמרי, אז וויתרנו על אמבטיה, ועברנו ישר לצחצוח שיניים, אינהלציה, סיפור ולישון. תוך כדי שאני מקריא לרומי את "האריה הרעמתן והג'ירפה גם" הרגשתי שהרצפה רועדת, ממש כמו כשהמייבש כביסה מגיע לשלב הסחיטה, אבל המכונת כביסה לא עבדה באותו רגע, אז הייתי בטוח זה עוד רעידת אדמה. כבר התחלתי לדמיין לי בראש איך אני תופס את רומי וקרן ולמפות אפשרויות ודרכי מילוט, אבל אחרי כמה שניות זה נפסק. מאד שמחתי שסוף סוף אני זה ששם לב לרעידה, אבל מאוחר יותר בדקתי באינטרנט וראיתי שלא היתה שום רעידת אדמה באותו רגע. כנראה שזה באמת היה המייבש, אבל של השכנים.

קצת לפני תשע נרשמה הירדמות. בזמן האחרון אנחנו מנסיםלהשכיב את רומי לישון בסביבות שמונה וחצי, אבל איכשהו תמיד יוצא שהוא הולך לישון יותר לקראת תשע או (חס וחלילה!) תשע וחצי. בסופשבוע זה לא כל כך משנה, כי לא צריך לקום מוקדם למחרת בבוקר, וגם רומי כבר יודע לתת לנו לישון עוד קצת (יוגי לא תמיד), אבל במהלך השבוע צריך ממש לעקור אותו מהמיטה בשבע בבוקר (אנחנו קמים 20 דקות קודם) וזה קצת קשה. ואם רומי קם עייף אז הוא קצת מתבכיין שהוא לא רוצה ללכת לגן. כמו היום למשל, הדבר היחיד שהחדיר בו מוטיבציה היתה ההבטחה שאחרי הגן מתחפשים ועושים טריק אור טריט.

c1.jpg


%d בלוגרים אהבו את זה: