תיאולוגיה

מאי 19, 2009

ואם כבר בענייני תורה עסקינן ("יודע את"), הנה עוד שני פאקטוֹאידים משעשעים.

לפי Wolfram Alpha (מנוע חיפוש "חכם" חדש, שמנסה לענות על השאלה, במקום למצוא לינקים שקשורים אליה) התשובה ל-"מתוּשלח" היא מידת נפח, השווה פחות או יותר לכמות הדם באדם מבוגר. לא מאמינים? נסו בעצמכם.

ועוד בענייני תיאולוגיה, הנה וויכוח משעשע בין שתי כנסיות יריבות בנוגע להאם כלבים הולכים לגן-עדן:


מקור: הסלק הרשע

מודעות פרסומת

מכיר אותו

מאי 19, 2009

אתמול אחרי שיעור קאראטה, עברנו בסוּפּרמרקט לקנות חלב, ופגשנו את פִיבִּי וגווֵנִי (שתי ילדות מהגן של הראיס). היה שמח, היו חילופי שלומות, וריצה משותפת לעבר מקרר החלב. אחרי שנפרדנו והתחלנו לנוע לעבר הקופות, הראיס אמר בפרץ של התרגשות קלה מהוּלה בגאווה:

"זה היה פִיבִּי וגווֵנִי, אני יודע אותם"

אגב, התמונה היא של יוני בלוך, ומי שעדיין לא הצליח להסיק את ההקשר, מוזמן להקליק עליה, והכל יתברר.


אוֹינְק־אוֹינְק

מאי 15, 2009

כבר כמעט שבועיים לא שמענו כלום על שפעת החזירים. רגע אחד מתקשרים אלינו לשאול בקול מודאג וחסר נשימה אם "הכל בסדר?" ולדווח לנו ש"יש הרוּגים!", וכמה ימים אחרי… כלום.

רציתי לשתף שני דברים משעשעים שקשורים לעניין, שמצאתי מסתובבים ברשת בזמן האחרון. קודם, גרף משעשע של היסטריית שפעת החזירים כפונקציה של מידע:

שבגדול מתאר את התהליך שרוב האנשים עוברים. בהתחלה יש הסטריה, סוגרים אוטמים את הדלתות, לא מאפשרים כניסה ויציאה מהבית,  מתקשרים לכל החברים/מקרים/משפחה שגרים ברדיוּס של 20,000ק"מ ממקסיקו(מוקד הרעש) כדי להלחיץ קצת גם אותם, מתחברים לאמצעי התקשורת, מחכים יום-יומיים, לומדים קצת יותר ומבינים שאפשר לחזל"ש.

האייור הבא הוא מאפיין מובהק של השלב האמצעי, שהוא שלה ההסתגרות בבית תוך כדי צפייה אדוקה באמצעי התשקורת וציפייה לסוף הקרב ובא.

אגב, בישראל אין מה לדאוג משפעת החזירים. ההתעלמות הממסדית מחזירים כל כך רווחת, שאפילו אין בעברית מילה לאיך עושה חזיר. אם אי אפשר לשמוע את החזיר, בטח אי אפשר להידבק ממנו. אבל הקץ' הוא שגם אי אפשר לטעום.


הרבה יותר הגיוני

מאי 15, 2009

אף פעם לא קניתי את הסיפורים שניסו למכור לנו בשיעורי תנ"ך בבית ספר יסודי. לא היה צריך להיות גאון גדול כדי למצוא חורים (ענקיים), וסתירות פאראדוקסאליות בסגנון אם אלוהים הוא כל יכול, הוא אמור להיות מסוגל לברוא אבן כ"כ כבדה שאפילו הוא לא יכול להזיז אותה, ומכך נובע שהוא איננו כל יכול (מ.ש.ל).

אבל משום מה את הסיפורים בשיעורי הסטוריה ואמנות כן קנינו בלי לשאול (יותר מדי) שאלות. בראייה לאחור (שהיא תמיד 20:20) זה באמת נראה קצת פִישִי שוואן גוך כרת לעצמו את האוזן, ועוד שלח אותה לאהובתו. איכסה!

אם חושבים על זה, הרבה יותר הגיוני שהוא איבד את האוזן בקטטה בבאר, כפי שמדווח במאמר של ה-BBC.  הספר כנראה עדיין לא יצא לאור, כי לא הצלחתי למצוא אותו בשום מקום.


האא-יהאאאאא!

מאי 14, 2009

בשיעוּר קראטה האחרון של הראיס, הם ניפצו קורות עץ עם הידיים. זה היה תרגיל ליצירת בטחון עצמי יותר מהכל (עץ באלזה), אבל הילדים מאד אהבו את זה, והיה נחמד להסתכל.

קליק על התמונה למטה לגרסא גדולה יותר, וקליק כאן לשאר התמונות.
.

littlegymkarateboardbustingthumbnail.png


Web 2.0

מאי 14, 2009

הבוקר,במהלך טקס בחירת המלבושים המלכותיים היומי, הראיס ביקש את חולצת הנייקי שהולכת עם המכנסי נייקי הכחולות. אבל מה לעשות, החולצה בכביסה. היינו צריכים להסתפק בתחליף נחוּת.

אמא: אני אחפש לך את החולצה. היא בטח בכביסה.

הראיס: כן, אולי תחפשי אותה באיזה גוּגל או משהו.


נוּ, זה בדיוּק מה שאמרתי

מאי 8, 2009

לא בדקתי את הדיוּק או ההאמינות של מקור המידע, אבל פחות אוֹר לֵס נכון, וזה ביוק מה שאמרתי כשהתחיל כל הבלגאן. זה לא אומר שלא צריך לנקות באמצעי זהירות כדי למנוי מגיפה, אבל כן צריך לקחת דברים בפרופורציה. הנה לכם קצת פרופורציה:

המקור: מיסטורבה דו מנסון


%d בלוגרים אהבו את זה: