הלילה הזה מכל הלילות

ג’ט-לג, עייפים, הולכים לישון ומחזיקים אצבעות בבקשה בבקשה בבקשה שהילד לא יתעורר דקה וחצי אחרי שאנחנו נרדמים…. אבל הוא מתעורר, ואיכשהו במאמץ עילאי מחזירים אותו לישון, וקורסים שוב בעצמנו. דקה וחצי של עילפון ואז השני חוטף התקף אסטמה/אלרגיות וכולם שוב מתעוררים. מטפלים גם בזה, ונרגעים קצת. עכשיו כבר אמצע הלילה, ובפעם המי-יודע-כמה, שוב כולם קורסים ומקווים קצת קצת לישון.

ואז הטלפון, שהוּשם מבעוד מועד על סיילנט, איירפליין מוד, וגם הוגדר לא לקבל שיחות נכנסות, כדי שלא יעיר אותנו באמצע הלילה, מחליט איכשהו לעשות בדיוק את זה. בהצטרפות מקרים ברמת סרנדיפיטי (רק להיפך, ולא טוב), הטלפון איכשהו הצמיח ידיים והשתמש בהן כדי להוציא את עצמו מכל הנעילות וכן לקבל שיחות, והתחיל לזמזם (הוא לא הצליח להוציא את עצמו מסיילנט) בעצבנות בזזזז בזזזז בזזזזז בזזזזזזזזזזז! אני כמובן חצי-ישן (כלומר רק חצי-ער) ואיכשהו מנסה להתעלם מכל הבזזזזטים, אבל כשאני חש כאב חד בצלעות מלווה ב”מישהו מנסה להשיג אותך בעקשנות” אני נאלץ “להתעורר” ולנסות להבין מה קורה.

באופן אירוני (אך לא מפתיע) מסתבר שניסו להשיג את הפירסט ליידי, ולא אותי. (שמו שאבא שלי אומר – “אותי אף פעם אף אחד לא מחפש, סתם יש לי טלפון בלי סיבה”). זה היה הרובו-פון של בית-הספר, שמתקשר להזהיר אותנו לא לתת לילדות שלנו לקחת סוכריות מאנשים זרים.חמש פעמים.

gv
טוב, עכשיו שהגיע הזמן לקום, אולי נצליח סוף-סוף לחזור לישון (ואולי לא).

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: