השְׁלוּלִית הרְבִיעִית

ספטמבר 20, 2012

הבוקר הקיסר החליט להאכיל את הסנאי.
מזל שלא נשאר מייפל.

צריך לבדוק מתי יש מבצע על חבלים ואזיקים.


השְׁלוּלִית השְׁלִישִׁית

ספטמבר 14, 2012

הבוקר נפקחו עיני למראה ידיו של הקיסר מכוסות בשכבה מבריקה של משהו, ששנייה לאחר מכן – בעוֹדוֹ נמרח על הסדינים שלנו – ונתגלה כסִירוֹפּ מייפּל. מיד רמת האדרנלין עלתה, העיניים נפקחו לרווחה, וזה עזר לי להבחין  בכך שהקיסר מחזיר בידיו בקבוק מייפל הפוּך, ואומר

"אני צֶה עוֹד מייפּל, אבא!"

אוי. ואבוי. מיד החלוּ החיפושים, שהוּפסקוּ אחרי כמה שניות לטובת ניגוב הקיסר עם מגבונים, כדי שלא ימרח את כל הבית במייפּל. לא עבר הרבה זמן, ומצאנו את השלוּלית, על השולחן בסלון, עם קצת זליגה וטיפטופים על השטיח. ניגבנו, ניקינו, והמשכנו. שויין, דברים כאלה קורים.

התארגנוּ, צחצחנו שיניים, והתישבנו ליד השולחן במטבח לאכול ארוחת בוקר. אז גילינו את השלולית השנייה. כל הכיסא מרוח במייפל, מחכה שיתיישבו עליוי.
ניקינו, ניגבנוּ, נשמנו עמוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹק, נרגענוּ (קצת), והמשכנו בסדר היום: ארזנוּ תיקים, והתחלנו להתארגן ליציאה.

ואז, בעודנו אוספים את הדברים לתיקים לקראת יציאה, מצאנו את השְׁלוּלִית השְׁלִישִׁית:

כן, הכוֹס מלאה מייפל. ולא רק הכוֹס.


יומולדת זה קמפינג, בריכה, אוכל, נינטנדו

מאי 10, 2012

בסופשבוע האחרון חגגנו לראיס יומולדת 8.

נסענו לקמפינג ב-Uvas Canyon עם חברים, ובלילה ראינו קצת ירח-על (ניסינו לצלם דרך הטלסקוֹפ של חברים, היה קצת קשה וזה מה יצא).

בישלנו ארוחות על מדורה, הקמנו אוהל ענקי, תלינו ערסל, עשינו טיול מפלים קצר, אכלנו מרשמלו… בקיצור ממש הכל (חוץ מלישון).

מצטערים, אבל אין תמונות. היה כ”כ כיף, ששכחנו לצלם (או שיכול להיות שהיינו עייפים מדי… תחליטו בעצמכם).

למחרת חזרנו עייפים אל תשושים הביתה, ובמקום לישון, הלכנו לבלות את אחה”צ בבריכה אצל חברים:

משתוללים בבריכה בבית הזמני של היניבים

ביום שני (תאריך היומולדת הרשמי) אספנו את הראיס והקיסר מבצפר/חוגים, העמסנו באוטו, ונסענו לארחות ערב (הפתיה) ב-Benihana, שבסופה הראיס קיבל מתנת יומולדת (לבקשתו) משחק Skylanders לנינטנדו:

קליק על התמונה לתמונות נוספות

קליק לתמונות נוספות


אזעקת שווא

מאי 8, 2012
ד"ר בית

ד"ר בית

אתמול שלחו את הקיסר הביתה מהגן, "יש התפרצוּת של הפה והטלפיים," הם אמרו. "הבאנו מישהו שיבדוק את הילדים, ויש לו," הם אמרו. ואפילו הוסיפו "היינו צריכים לשלוח הביתה את כל הילדים פרט לשניים." צרת רבים? לא ניחם אותי בכלל.

הלך יום עבודה. סיימנו ישיבות, האצלנו סמכוּיוֹת, לקחנו מפתחות, וקבענו מיד תור לרופאה. במרפאה הרופאה בדקה את הידיים הקטנות של הראיס, ואת כפות הרגליים, הסתכלה לו בגרון עם פנס, וקבעה ש"אין לו כלום." כּ-מוּ-בן.

אבל הקיסר לא הסתפק בבדיקה כל כך שטחית. הוא הסתכל על הרופאה, הצביע על הצד של הראש שלו, וציווה בקול רם:

– "אוֹ-זן"!

אז הרופאה בדקה את האוזניים גם. צחקנו, ונרגענו.


היום לפני שנתיים איבדנו חבר

מרץ 9, 2012

חלומות פז, חבר יקר מפז

20120309-163701.jpg


סופשבוע סנוֹ-בוֹרד בטאהוֹ

פברואר 6, 2012

ביום שישי שמנו פעמינו לכיוון Northstar באגם טאהו. שמנו את הילדים (הגדולים) בסקי סקוּל, ואפילו חלקנו הצלחנו לעשות כמה מסלולים, עד שתומר החליט להתרסק ולחטוף זעזוע מוח. לא לדאוג, הכל בסדר, הוא מתלוצץ עם רופאיו, וכבר אנחנו מתכננים את הגיחה הבאה לטאהו בעוד שבועיים בערך (רק הפעם עם קסדה).

tomer_concussion_425784_3145505873102_1128684058_33269881_498205626_n

בזמן שאנחנו בילינו עם פרמדיקים, אמבולנסים, חדרי מיוּן, וכאלה, הילדים בילו בנעימים ואפילו למדו לגלוש. התקדמות ממש יפה בשביל פעם ראשונה על סנוֹ-בוֹרד. הראיס התחיל את היום בלי ניסיון בכלל, וסיים ב-Level 3.

מתחיל טוב, מתרסק קצת, ואז משתפר!

הלילה הזה מכל הלילות

דצמבר 7, 2011

ג’ט-לג, עייפים, הולכים לישון ומחזיקים אצבעות בבקשה בבקשה בבקשה שהילד לא יתעורר דקה וחצי אחרי שאנחנו נרדמים…. אבל הוא מתעורר, ואיכשהו במאמץ עילאי מחזירים אותו לישון, וקורסים שוב בעצמנו. דקה וחצי של עילפון ואז השני חוטף התקף אסטמה/אלרגיות וכולם שוב מתעוררים. מטפלים גם בזה, ונרגעים קצת. עכשיו כבר אמצע הלילה, ובפעם המי-יודע-כמה, שוב כולם קורסים ומקווים קצת קצת לישון.

ואז הטלפון, שהוּשם מבעוד מועד על סיילנט, איירפליין מוד, וגם הוגדר לא לקבל שיחות נכנסות, כדי שלא יעיר אותנו באמצע הלילה, מחליט איכשהו לעשות בדיוק את זה. בהצטרפות מקרים ברמת סרנדיפיטי (רק להיפך, ולא טוב), הטלפון איכשהו הצמיח ידיים והשתמש בהן כדי להוציא את עצמו מכל הנעילות וכן לקבל שיחות, והתחיל לזמזם (הוא לא הצליח להוציא את עצמו מסיילנט) בעצבנות בזזזז בזזזז בזזזזז בזזזזזזזזזזז! אני כמובן חצי-ישן (כלומר רק חצי-ער) ואיכשהו מנסה להתעלם מכל הבזזזזטים, אבל כשאני חש כאב חד בצלעות מלווה ב”מישהו מנסה להשיג אותך בעקשנות” אני נאלץ “להתעורר” ולנסות להבין מה קורה.

באופן אירוני (אך לא מפתיע) מסתבר שניסו להשיג את הפירסט ליידי, ולא אותי. (שמו שאבא שלי אומר – “אותי אף פעם אף אחד לא מחפש, סתם יש לי טלפון בלי סיבה”). זה היה הרובו-פון של בית-הספר, שמתקשר להזהיר אותנו לא לתת לילדות שלנו לקחת סוכריות מאנשים זרים.חמש פעמים.

gv
טוב, עכשיו שהגיע הזמן לקום, אולי נצליח סוף-סוף לחזור לישון (ואולי לא).


%d בלוגרים אהבו את זה: