(קצת) תמונות (ישנות) מאוֹרגוֹן

אמנם באיחור של משהו כמו חודשיים (בהחלט סביר), לאורה פרסמה קצת תמונות, כולל שתיים-שלוש של הראיס משחק עם מאיה בבקתה ששכרנו כשהיינו בסופשבוע ב-Mt.Hood באורגון.

נִיקוֹלָאס

הימים ימי שעון קיץ, ומזג האוויר מדי פעם משתף פעולה ונותן הרגשה נעימה של קיץ. שלשום היה יום כזה, וניצלנו אותו לבילוי של אחה"ץ חמים ושטוף-שמש בחוץ: העמסנו את הכלב והקורקינט על האוטו, אספנו את הראיס מהגן ונסענו לפארק.

כשהגענו, הראיס ניגש לשחק עם עוד ילד שהיה שם, ואנחנו ישבנו בצד והסתכלנו מרחוק. לא עברו שתי דקות, והראיס קם והתחיל לרוץ לכיוון שלנו, תוך כשי שהוא צועק בהתרגשות "אמאאאא, אבאאאא, לילד הזה קוראים באנגלית נִיקלָאס*, ובעברית שרשרת!".

* נִיקוֹלָאס = Nicholas

שאלת בוֹנוּס: 10 נקודות למי שמסביר למה התמונה של סאנטה קלאוס.

פורמולה 1

היום פירקנו את האוטו הירוק, ובנינו במקומו מכונית פוֹרמוּלה 1.

לגמרי לבד

היום הראיס פירק את המשאית, והרכיב את השוּפל לגמרי לבד, בלי עזרה מאף אחד.

אני מאד התרשמתי לטובה. כדאי גם לכם.

 

פָּרָנוֹיָה ורֵיקָנוּת

זה שאת/ה פָּרָנוֹאִיד/ית לא אומר שלא רודפים אחריך (ולהיפך – זה שלא רודפים אחריך, לא אומר שאתה לא פָּרָנוֹאִיד/ית). פעם אחרונה שהסתכלתי אחורה לא היה שם אף אחד, אבל החלטתי בכל זאת לנקות באמצעי זהירות. אי לכך, הוגברה רמת האבטחה סביב התוכן המתפרסם. כידוע לקוראינוּ, שמות המשתתפים מוּצנעים מזה זמן רב. הגיע הזמן להצניע גם את התמונות. לא לדאוג, אנחנו לא הולכים לטשטש שום דבר, אלא רק להגביל קצת את תפוּצת התמונות.

התמונות עדיין יהיו נגישות וזמינות, רק לא למנועי חיפוש, ולא למי שאין לו לינק ישיר, והליקנים יהיו קשים יותר (עד בלתי אפשריים) לניחוש.

לדוגמא, קליק על התמונה שלמטה, תיפתח דף חדש עם התמונה הזו,  אם יש לכם בעיות, אבל מי שנסה להתחכם, ולנחש את הלינק לשאר התמונות, למשל הלינק הזה יקבל הודעה שאין תמונות.

 

 אגב, חדי העיו יוכלו להבחין באמצעי זהירות נוסף, שהופך את מסך המחשב (וכל מה שמאחוריו) לשקוף. דני דין היה מת שיהיה לו כזה.

LEGO

לאחרונה התוודינו לנפלאות סדרת המוצרים של LEGO Creator, שלמרות התוית הרשמית של גילאי 6-12 (ובדגמים מסויימים 8-12) חביבה על הראיס שלנו מאד, ואפילו מוצלחת ביותר. זה הדבר היחיד שמצליח להשכיח את הקוצים בטחת למשך יותר משלוש דקות רצוף (ביום שבת האחרון בבוקר ישבנו למעלה משעה רצוף על האוטו).

לפני כמה חודשים ניסינו, בהצלחה חלקית, את הכּבאית של LEGO City. זה עבד מספיק טוב בכדי שמייד נרוץ ונקנה עוד שניים, אבל הם ישבו ב"סליק הסוֹדי" של המתנות, והעלוּ אבק… עד שלפני שבוע בערך היינו אצל חבר, והראיס התלהב מכל הדברים שהוא בנה מלגו. עם הגיענו בחזרה הביתה, הראיס מיד ניגש לסליק הסודי, כאילו שאין בעובדה שהוא יודע על מיקומו שום דבר מיוחד, ושלף את אחד הלגואים. יאללה, למה לא? ננסה שוב פעם. אולי הפעם יהיה קצת יותר מוצלח.

קצת יותר מוצלח? הרבה הרבה הרבה יותר מוצלח. מה שיפה בקיטים של Creator הוא שרובם 3in1 כלומר אפשר מכל קיט לבנות שלושה דברים שונים. וזה גם יחסית זול. הפשוטים ביותר עולים $6-7 והיקרים פי שלוש עד פי ארבע (כמובן שיש גם יותר, אבל זה כבר היסחפוּת).

לקחנו את הקיט של הטרקטור/מלגזה/משאית, ובנינו את שלושתם:

אחרי ההצלחה הגדולה, המשכנו עם עוד קיט (של מטוס), ואחרי שבוע קנינו עוד שני קיטים, של הליקופטר ומכונית מרוץ גדולה (גיאלי 8-12), שגם אותם כבר הספקנו לבנות.

הראיס מאושר, ובגן הוא מספר לכל מי שרק מוכן לתת אוזן (וגם לכמה שלא) שהוא בנה לגו של kindergarten (בעברית: גן-חובה, בגלל התווית של גיאלי 6-12. כו, כמובן שהוא שם לב לזה). הוא מאד מרוצה (וגם אנחנו) מתווית הגיל הגבוהה יחסית. והאמת, שזה לא הדבר היחיד שטוב בעניין.

אמנם צריך לשבת איתו וקצת לעזור לו , אבל כמעט ולא. הוא יושב, מתרכז, עוקב אחרי ההוראות, מבין לבד איזה חלקים צריך, איפה צריך להרכיב אותם, ואיך. זה מעסיק אותו ליחסית הרבה זמן. הוא יושב במקום בכזו סבלנות ובכזה ריכּוּז ששום דבר אחר פרט לתכניות טלוויזיה חינוכיות/סמי-חינוכיות לא מסוגלים להוציא מילד, מפתח מוטוריקה עדינה, ראייה מרחבית, ואפילו לומד לספור ולעשות חשבון פשוט ("נוּ, חמוּדי, אם אתה צריך ארבעה חלקים כאלה, ומצאת שלושה, כמה עוד צריך?").

בנוסף, זה גם יותר כיף ומעניין (יחסית) לנו לשבת איתו ולבנות בלגו מאשר לראות את התוכניות טלוויזיה שהוא אוהב, או חלק מהמשחקים האחרים לגיל שלו, שלמען האמת משעממים פחד, כנראה אפילו אותו. זו בטח הסיבה שאפילו הוא לא מת על לשחק בהם. כשהייתי בגיל שש או שבע, בקשתי מאבא להוציא מהבּוֹידעם את "מה במשבצת?",שכל כך נהניתי ממנו בתור ילד. רק אחרי ששיחקנו בו שוב, הבנתי כמה שזה מ-ש-ע-מ-ם, ומה ההורים שלי היו צריכים לעבוֹר לסבול בילדוּת שלי (כבר מאותו רגע לא היה לי ברור למה שמישהו יכנס לזה במודע יותר מפעם אחת).

בעקבות ההצלחה של הלגו, אנחנו חובים קאַמבֶּק מסויים של בניית פאזלים, אבל לא באותה עוצמה של הלגו. אפשר להבין למה. לגו זה הרבה יותר צבעוני, מרשים, ופשוט כיף. ובסוף הראיס שם לעצמו את היצירות לתצוגה על המדף, שהוא מאד מאד גאה בו:

כמעט ושחכתי את היתרון החשוב ביותר – הריכוז העז סותם את הפה!!! תאימנו או לא, יש שקט בבית לאיזה כמה דקות.

עוד קצת תמונות אפשר למצוא כאן.

נ.ב. קוראינו שעובדים בלגו, מתבקשים ליצור קשר לצורך תיאום תשלום עבור הפרסומת, וסגירת אחוזי עמלה על המתנות שללא ספק תתקבלנה בקשות עבורן בעתיד הנראה לעין.

הנקודה

מתוך הבלוג That's Punny, מלשון Pun או בעברית משחק מילים.
הנקודה היא שעושה את כל ההבדל.

ובאותה נימה, הטעם החדש של בן & ג'רי.

זה היה קרוב

אתמול בבוקר אסטרואיד בקוטר של 30 מטר עבר קרוב לכדור הארץ, פי שבע יותר קרוב מהירח, מעל טאהיטי. כל כך קרוב, וכל כך בהיר, שאפשר היה לראות אותו דרך עננים. אם היה פוגע (בים), היה יוצר טסונאמי.

שימו קסדה.

יש ילד אחד כזה בכל כיתה

מתי פעם אחרונה בקרתם חבר בבית סוהר? אם אתם אנשים ממוצעים, יש סיכוי שזה היה מתישהו בשנה האחרונה.

לפי דו"ח שפורסם לאחרונה, 7.3 מיליון אמריקאים מעל גיל 18 נמצאים בבית סוהר, תקופת מבחן, או משוחררים על תנאי. זה 3.2% אחוז מהאוכלוסיה, או 1 מתוך כל 31 אנשים. זו כמות אנשים של כמה ערים גדולות.
נניח שבכיתה ממוצעת בבית ספר יש 30 ילדים, זה אומר שכשיגדלו, לפחות אחד מהם יהיה עבריין. והמצב במערכת החינוך הישראלית בטח לא הרבה יותר טוב.

עם כל כך הרבה עבריינים, מתחילים לעלות בראש כל מיני סצנאריוים של ערי בית-סוהר סטייל גוּלאג בסגנון מדע בדיוני פוסט-אפוקליפטי.

לא ממש מעודד.

המקור: בלוג סוציולוגי