מכירים את הבדיחה על שיטת מצליח? איש אחד אוכל במסעדה. כשמגיע החשבון הוא שם לב שבנוסף למה שהזמין מופיע בחשבון "הצליח – ₪15". הוא שואל את המלצר מה זה, והמלצר לוקח את החשבון לידיים, מוחק את השורה, ועונה לו "טוב נו, הפעם זה לא הצליח".
אתמול הגיע (בדואר רשום) מכתב ממכבידנט (עם העתק לעורך-דין שלהם) שאומר "למראות פניותינו החוזרות ונישנות" (פעם ראשונה שאני שומע מהם) עדיין לא שילמתי להם ₪25 שאני חייב להם, והם עוד יתחילו בטביעה משפטית. הם ממש מחזיקים את עצמם לא לעשות את זה ונותנים לי צ'אנס אחרון, אז כדאי שאני אתקשר תוך 48 שעות לשלם כי ככה יהיה יותר טוב לכולנו.
התקשרתי. ענתה לי ליאורה שהעבירה אותי לציפורה שהעבירה אותי לאורנה (שם בדוי). אמרתי לה שאני מתקשר בקשר למכתב של האיוּמים, ושאני רוצה לשלם את החוב. כבר שלפתי כרטיס אשראי והייתי מוכן לתת לה את הפרטים, כשנזכרתי לשאול על מה החוב. אורנה אמרה שזה על צילום מה-17 לספטמבר 2006. כמעט אמרתי אוקיי ושילמתי, כשנזכרתי שבעצם בתאריך הזה היינו בטיול במרפי בקלפירוניה, ולא זכוּר לי שקפצתי לשניה באמצע הטיול לארץ לעשות צילום.
אורנה בדקה, ואמרה שבעצם זה מיולי 2004. בדקתי אצלי, ובתאריך החדש שהיא אמרה אמנם לא הייתי בקליפורניה אבל… נחשוּ איפה הייתי? ב… מצרים! כן, כן, במצרים. ליתר דיוּק בסיני, בספארי צלילה, וגם אז לא זכוּר לי שקפצתי לארץ לעשות צילום שיניים.
סגרנוּ את השיחה בזה שאורנה "תבדוק את זה" וכנראה (אבל לא בטוח) פשוט תבטל את החוב.
טוב נו, הפעם זה כמעט הצליח.